פסק-דין בתיק ת"א 2326-04

פתח דבר

1.         בין התובע-הנתבע שכנגד, יעקב קלבו (להלן: " קלבו" או " התובע") לבין הנתבע-התובע שכנגד, ישראל וג'ימה (להלן: " וג'ימה" או " הנתבע") נתכוננה שותפות בלתי רשומה לצורך ניהול והפעלת חנות מכולת בשם "מינימרקט וג'ימה", ברח' חנה סנש 13 ביהוד (להלן: " החנות" או "העסק").            השותפות בין הצדדים לא עלתה יפה; ומשכך זו פורקה בסוף שנת 2003, כשנתיים לאחר הקמתה, כאשר כיום החנות מצויה בבעלותו ובניהולו של הנתבע בלבד. 

התביעה דנן, לתשלום סך של 304,055 ש"ח הוגשה על ידי קלבו בשל סירובו של וג'ימה ליתן לקלבו את חלקו הנטען בנכסי השותפות. בתצהירו שניתן כעדות ראשית וכך גם בסיכום טיעוניו טען התובע כי הסכום המגיע לו מסתכם בכ-343,000 ש"ח. כן עתר התובע להורות לנתבע על מתן חשבונות כדי לחשב את המגיע לו מן השותפות. אולם, סעד זה של מתן חשבונות נזנח בסיכום הטיעונים מטעם התובע ועל כן אין להידרש לו.

וג'ימה מצידו הגיש תביעה שכנגד לתשלום סך של 248,274 ש"ח, שלטענתו חב לו התובע בעקבות ולאחר פירוק השותפות.    

רקע עובדתי ותמצית גרסאות הצדדים

2.         קלבו ווג'ימה התקשרו ביניהם ביום 24/12/01 בהסכם שלפיו יקימו שותפות במטרה להפעיל ולנהל חנות מכולת במבנה המצוי בבעלותו של וג'ימה (להלן: " ההסכם", צורף כנספח א' לתצהירו של קלבו). מועד תחילת העבודה בחנות נקבע ליום 1/1/02.

בהסכם נאמר כי השותפות היא לתקופה בלתי קצובה אולם בכל מקרה איש מהצדדים לא יוכל לבקש את פירוקה בטרם חלוף חמש שנים ממועד תחילת פעילותה (סעיף 3.2 להסכם). עוד על פי ההסכם, נקבע כי שני הצדדים יחדיו יעבדו בעסק באופן קבוע, וכי איש מהם לא יעסוק בכל עיסוק אחר מלבד בחנות במשך תקופת קיומה של השותפות (סעיף 18 להסכם); כן הוסכם כי לא יועסקו עובדים נוספים בחנות אלא בהסכמת שני הצדדים (סעיף 15 להסכם). עם זאת ניתנה לנתבע רשות להמשיך לעבוד במקום עבודתו דאז למשך שישה חודשים מיום פתיחת החנות, שלאחריהם הוא התחייב לעזוב ולהצטרף לעבודה בחנות עם קלבו. במשך ששת החודשים הראשונים הללו תעסיק השותפות עובד שכיר במקום וג'ימה, ששכרו ישולם על ידי וג'ימה ממקורותיו הוא או מחלקו ברווחי השותפות (סעיף 13 להסכם). כל שינוי, תיקון, ביטול או תוספת להסכם - נקבע שייערכו בכתב (סעיף 26 להסכם).

3.         לטענת התובע, על אף שהוסכם בינו לבין הנתבע דבר העסקתו של עובד שכיר במהלך שישה חודשים עד בואו של הנתבע לעבוד בחנות, התעקש הנתבע והכניס את בתו ענבל (להלן: " הבת") לעבודה בחנות, ושכרה עמד על 3,100 ש"ח לחודש (נספח ג' לתצהיר התובע, תלוש יוני 2003). התובע הביע את טרונייתו על צעד זה, מן הטעם שלא היה ביכולתה של הבת לבצע מטלות שונות שנדרשו והיו כרוכות בעבודה פיזית קשה.  לדבריו, מעולם לא הסכים כי הבת "תיכנס בנעליו" של הנתבע, כטענת האחרון; אלא שבהתחשב בכך שמדובר היה בשישה חודשים בלבד, אשר לאחריהם צפוי היה הנתבע לעזוב את עיסוקו האחר ולחבור לתובע בעבודה בחנות, לא רצה התובע להכשיל את הקמת העסק ולפיכך השלים עם תנאי בלתי אפשרי זה שהציב בפניו הנתבע (סעיפים 13-11 לתצהיר התובע). בגין עבודתו בחנות קיבל התובע שכר חודשי של 3,600 ש"ח (סעיף 10 לתצהיר התובע; תלוש שכר לדוגמה צורף כנספח ב' לתצהירו). התובע ציין כי שכרה של הבת היה נמוך משכרו מאחר שהשותפות שילמה בכל חודש כ- 500 ש"ח למוסד לביטוח לאומי עבור הנתבע בלבד, הטבה שהתווספה לזכויותיו בחנות.   

            בחלוף חצי שנה שבמהלכה נפל נטל ניהול החנות על כתפי התובע, ובשים לב לעובדה שהנתבע לא עזב את עיסוקו האחר ולא הצטרף לניהול העסק המשותף, פנה התובע אל הנתבע לבירור ביצוע חלקו של זה בהסכם, אולם הלה חמק ממתן תשובה בנדון.  התובע ניהל למעשה את החנות לבדו, ולדבריו לא היה בעבודתה של הבת משום עזרה ממשית או תחליף לעבודתו הנדרשת של הנתבע בחנות כפי שהוסכם. במצב דברים זה, נאלצה השותפות לשכור שירותיו של עובד נוסף, יוסף אהובה, דבר שגרם להוצאות מיותרות. העובד הועסק בחנות במשך שבעה חודשים, החל מחודש יוני 2003 ועד למועד פירוק השותפות, כאשר שכרו עמד בתחילה על סך כ- 1,800 ש"ח ובהמשך הגיע לסך כ- 3,000 ש"ח לחודש (תלושי משכורת של העובד צורפו כנספח ד' לתצהיר התובע ונספח ה' לתצהיר הנתבע).

בנסיבות אלה, פנה התובע לנתבע ודרש בלית ברירה לפרק את השותפות. התובע הדגיש כי לא עזב את השותפות באופן פתאומי אלא לאחר הודעות חוזרות ונשנות, וכי הנתבע נענה לבסוף לבקשה ביום 31/12/03. עוד הוסיף, כי הוסכם על הפסקת עבודתו בחנות ביום 2/2/04, לאחר עריכת "חפיפה" בת חודש ימים לנתבע, כפי שאכן נעשה. הנתבע אף פנה ביחד עם התובע לבנק בחודש ינואר 2004 לצורך ביטול זכות החתימה של התובע בחשבון הבנק של השותפות (אישורי ביטול חתימת התובע בחשבון הבנק ובחברת כרטיסי האשראי צורפו כנספח ח' לתצהיר התובע). משלא עמד הנתבע בהתחייבויותיו על פי הסכם השותפות, לטענת התובע, קמה העילה לדרוש את פירוקה; והנתבע אכן הסכים כאמור לפירוק והמשיך להפעיל את החנות בעצמו, אלא שסירב לשלם לתובע את חלקו בשותפות כנדרש לנוכח פירוקה (סעיפים 23-19 לתצהיר התובע). 

            ביום 30/6/04 שלח התובע מכתב רשום ובו פירוט דרישותיו מנכסי השותפות- מחצית הזכויות, הרכוש וההשקעה; אולם הנתבע לא ניגש לדרוש את המכתב, וגם לא מכתב נוסף שנשלח אליו ביום 20/7/04. רק ביום 3/8/04 קיבל הנתבע לידיו את המכתב משזה נשלח אליו בשלישית, הפעם באמצעות שליח, והגיב במכתב תשובה מיום 6/9/04 (המכתבים צורפו כנספחים י'-י"א לתצהיר התובע).     

            על רקע האמור, עותר התובע לחייב את הנתבע בגין חלקו בזכויות השותפות, בסכומים הבאים (כאשר אלה לקוחים מתצהירו):

סך של 150,000 ש"ח בגין מחצית ערך המוניטין הנטען של החנות; סך של 84,990 בגין מחצית המלאי של החנות בהתאם לספירת המלאי האחרונה שנערכה על ידי התובע עובר למועד הפירוק; סכום של 36,623 ש"ח בגין מחצית מן הרכוש וההשקעות בחנות (סעיף 38 לתצהיר התובע); סכום של 33,821 ש"ח בגין מחצית מחובות הלקוחות לשותפות, לרבות מחצית חובה של גב' בכר לחנות (סעיף 38 לתצהיר התובע פריטים ב, כ"ו); סכום של 25,000 ש"ח המהווים להערכת התובע מחצית מערכם של הזיכויים של חברות האשראי בגין קניות שערכו לקוחות החנות בכרטיסי אשראי נכון לחודש ינואר 2004; סכום של 5,519 ש"ח חוב שחב הנתבע לתובע בגין הפרשי קניות שערך בחנות, בהתאם למוסכם ביניהם; סכום של 3,600 ש"ח בגין משכורת חודש ינואר 2004; סכום של 1,608 ש"ח בגין מחצית סכומם של שיקים דחויים שניתנו על ידי לקוחות עבור קניות שנערכו עד למועד עזיבת התובע; סכום של 1,591 ש"ח מחצית סכום חוב מע"מ שחב הנתבע בלבד לרשויות המס; סכום של 250 ש"ח מחצית ערך "הקופה הקטנה" בחנות. 

            את טיעוניו תמך התובע בחוות דעת רואה חשבון משה אושרת (להלן: " רו"ח אושרת") שהוגשה מטעמו ביום 22/10/07 (חוות הדעת סומנה ת/1). 

4.         הנתבע טוען ראשית דבר, כי התובע הוא שהפר את ההסכם בכך שביקש לפרק את השותפות  שנתיים בלבד לאחר הקמתה, בניגוד להוראת סעיף 3.2 להסכם הקובעת שלא ניתן לבקש פירוק השותפות אלא בחלוף חמש שנים. לא רק זאת - אלא שעזיבתו של התובע נעשתה באופן פתאומי וחד צדדי מבלי שנשלחה לנתבע, בזמן אמת, כל הודעה בדבר הפרת ההסכם המיוחסת לו. המכתב היחיד המפרט את טענותיו של התובע נשלח רק בדיעבד, ביום 30/6/04. עזיבתו של התובע נעשתה מרצונו החופשי, במטרה לפתוח עסק למסחר בחומרי בניין, וללא כל קשר להתנהגות הנתבע. נטען כי בעזיבתו אילץ התובע את הנתבע להשקיע שעות עבודה מרובות בחנות ולהפסיק את עיסוקו האחר כשליח בחברת פרסום, כדי למנוע את קריסת החנות (סעיפים 31-25 לתצהיר הנתבע). 

לטענת הנתבע, החל מיום פתיחת החנות עבד בה במשך שלושה חודשים משעה 04:00 לפנות בוקר ועד השעה 20:00 בערב, כאשר לצורך זה נאלץ לקחת חופשה בת שלושה חודשים מעיסוקו האחר (סעיף 5 לתצהיר הנתבע; ר' גם עדותו של וג'ימה, עמ' 8 לפרוטוקול 1/3/09, ש' 5-6, ש' 18-17). בנוסף טוען הנתבע, כי במהלך הניהול השוטף של החנות, הוסכם בינו לבין התובע על שינוי סעיפים מסוימים בהסכם ובכללם סעיף 13, שבו נאמר כי בתוך שישה חודשים על הנתבע לעזוב כל עיסוק אחר. לדבריו, סוכם בעל פה בינו לבין התובע כי הבת, שאף היא החלה לעבוד בחנות מיום פתיחתה, תיכנס בנעליו של הנתבע כאשר יחזור לעיסוקו האחר ותמשיך לעבוד לצד התובע; אלא שחרף ההסכמה כאמור, המשיך לעבוד באופן שוטף בחנות במקביל לעיסוקו במקום האחר ובנוסף לשעות עבודתה של הבת. הנתבע לטענתו עבד בחנות כל יום משעות הבוקר המוקדמות ועד השעה 09:00, כאשר הבת הגיעה לעבודה מ-09:00 ועד 16:00. כן ציין הנתבע, כי היה זכאי בגין שלושת החודשים הראשונים, שבהם עבד בחנות מהשכם ועד הערב, לשכר חודשי בסך 3,500 ש"ח, ואולם משכורת בסך כ- 2,500 ש"ח בלבד שולמה לבת מתוך חלקו, ואת זכותו לקבל 1,000 ש"ח נוספים לא מימש והשאיר "לטובת העסק" (סעיף 6 לתצהיר הנתבע; עמ' 9 לפרוטוקול 1/3/09, ש' 12-7, וכן עמ' 12 לפרוטוקול זה). 

            הנתבע שולל בתצהירו את זכותו של התובע לתשלומים הנתבעים על ידו, ולתמיכה בגרסתו הגיש חוות דעת מיום 10/3/08 מאת רואה חשבון שלומי ריעני (להלן: " רו"ח ריעני"), מי ששימש בעת הרלוונטית כרואה החשבון של השותפות וכיום הינו רואה החשבון של החנות בניהולו של הנתבע (חוות הדעת סומנה נ/2).   

כך למשל, בנוגע למלאי העסקי טוען הנתבע כי זה עומד על סך 98,830 ש"ח בלבד, בהתחשב בניכוי מלאי פגום, ולא על 169,981 ש"ח כנטען על ידי התובע (ס' 45 לתצהיר וג'ימה); וכי סכום חובות הלקוחות לשותפות, בניכוי חובות אבודים, הינו 38,374 ש"ח ולא 65,343 ש"ח כטענת התובע בתצהירו (ס' 46 לתצהיר וג'ימה; סעיף 38(ב) לתצהיר קלבו).

טענות הנתבע בנוגע לכל אחד מרכיבי התביעה הכספית שהוגשה נגדו (סעיפים 59-44 לתצהיר הנתבע) לרבות הסכומים הנכונים לעמדתו, יידונו בפירוט במסגרת הדיון בהתחשבנות שבין הצדדים, ומשכך לא אאריך עוד בדיון בהן בשלב זה.